<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק בן פנחס</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
גרסינן בערבי פסחים רבי יצחק בן פינחס הוא דאגדתא. פירוש הוא הנזכר באגדה. ומספקא לי אם אותן שמועות שבתלמוד בבלי בענין אגדות, כגון הני דראש השנה פרק קמא [ט"ז ע"א] למה תוקעין יושבין ועומדין ומסיק כדי לערבב את השטן. וכן אותן מימרות דהתם דרבי יצחק אמרינהו אף הם נכללו בכלל אגדה. או דווקא כגון בבראשית רבה ובויקרא רבה ושוחר טוב. משום דכל אותן אגדות שבפ"א דתעניות [ה' ע"א] א"ל רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב כמה קראי, ובכולהו אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן. אלמא דתלמיד דרבי יוחנן הוה. וכמה אגדות פירש לו לרב נחמן. ונראה כי רבי יצחק בן פינחס זקן היה ותנא היה, או סמוך לתנאים היה, דגרסינן בפרק עשרה יוחסין [קדושין ע"א ע"א] בימי רבי יצחק בן פינחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל. אמר להן לעבדיו כשאני נכנס לבית המדרש ואומר שני דברים טלוני בעריסה ורוצו. כי עייל אמר אין שחיטה לעוף מן התורה. עד דיתבי וקא מעייני אמר להו כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל. ואמר רבי יוחנן היכלא (בי דינא) [בידנא] הוא אבל מה אעשה שהרי נטמעו בה גדולי עולם, סבר לה כרבי יצחק דאמר רבי יצחק צדקה עשה הקב"ה עם ישראל כל משפחה שנטמעה נטמעה. והא דרבי יצחק אגדה היא, ואי כל דרבי יצחק אגדה, הוא רבי יצחק בן פינחס, אם כן לשבקינהו בחזקתן. מה טעם מסר עצמו לגלות על המשפחות וליתן פתח לבדוק אחריהם, כיון [דלא] ידיעי פסולייהו הרי כולן בחזקת כשירים. והני דידיעי אין חילוק בין בבל לארץ ישראל, כדמסיק אביי והא אנן נמי תנינא בעדיות [פ"ח מ"ז] כל משפחה שנטמעה נטמעה, ומשפחת בית צריפה היתה בירושלים עד, ועוד אחרת היתה שם וקירבה בן ציון בזרוע. כגון אלו וכו' אלו נינהו דידיעי, וכל משפחה שנטמעה נטמעה.
